שלום רב,
חתמתי על חוזה למתן שירותים במתכונת של משרה מלאה. במובנים מסוימים אני דומה לשכיר, ובמובנים אחרים לא (חובת נוכחות מצומצמת במשרדים, שכר בכפוף להוצאת חשבונית מצדי וללא תנאים סוציאליים). אני לא אוהב את אופי העבודה ואני מעוניין להשתחרר מהחוזה.
בחוזה אני בעצם חתום על ביצוע מחקרים ופרסום אקדמי שלהם. מה שלא נאמר בחוזה הוא שאת הקרדיט לפרסומים מקבל מזמין השירותים (כלומר, מאמרים מחקריים שלא בוצעו על ידו בכלל, למרות שהוא יהיה מעורב באופן מוגבל ביותר בכתיבתם על פי החוזה (3 פגישות שבועיות איתו לפי החוזה) , יפורסמו כאילו הוא כתב, ביצע את המחקר והגה אותם). אני חושב שעצם חובת המפגשים שלי איתו, בחוזה, לצורך כתיבת המאמרים (שעיקר העבודה נעשה מצדי והמפגשים הם לבחינת התקדמות בלבד) היא טריקית. אני מחויב לפרסם מספר מסוים של מאמרים בשנה, בשבילו. כך שברור שלא הוא עושה את העבודה. אבל יש פגישות עבודה כך שטכנית -חוקית אולי יוצא שהוא זכאי לפרסם את המאמרים על שמו ואין כאן עבירה אתית.
השאלה שלי היא בהתחשב בכך, מה התוקף של חוזה כזה. הרי ברור שאם החוזה היה אומר שאת הכל אני עושה לבד לחלוטין ורק שם את השם שלו בפרסום המאמר, אז כנראה שאין לזה תוקף חוקי. אבל כאן, למרות שאני אמור לעשות את כל העבודה כולה ואפילו לגשת לכתב העת ולנהל את כל עניין הפרסום, בקשת האישורים מועדת אתיקה לביצוע מחקר וכן הלאה, יש לי בחוזה פגישות עבודה עם מזמין השירותים. האם יש או אין כאן עילה לביטול החוזה, והאם במצב כזה מזמין השירותים חייב לי את התשלום על מה שכבר עשיתי?
