מצד אחד אנחנו במשבר, אבל מצד שני מערכת הבריאות עוד לא קרסה ואין כרגע עומס יתר בבתי החולים (למעשה מדיווחים שונים יש דווקא פחות עומס מהרגיל), כך שלפחות בינתיים הרופאים לא יכולים לטעון שאנחנו בשעת חירום שבה מותר להם לעגל פינות.
מצטברים הנתונים לפיהם שיעורי התמותה של חולי קורונה קשישים עם מחלות רקע שמחוברים להנשמה פולשנית קרובים ל-100%, (ד"ר צימליכמן משיבא אמר בראיון שהשיעור הוא 70%-80% וזה כולל את כל החולים כולל הצעירים ללא מחלות רקע), לאור זאת לדעתי קמה חובה משפטית כבדה לקבל הסכמה מדעת של המטופלים או האפוטרופוסים שלהם לביצוע הפרוצדורה הזאת, במיוחד כשהיא נעשית בצורה לא בהולה (גם כאן יש דיווחים על "הנשמה מוקדמת" משיקולים שונים שנעשית עוד לפני שהחולים נמצאים במצוקה נשימתית דחופה), ולא הוצגו בפניהם אלטרנטיבות טיפוליות אחרות, כמו טיפול פליאטיבי.
ברור שקשר סיבתי ונזק יהיה קשה מאוד להוכיח כאן (גם לגבי סבל יגידו שהם היו מורדמים ומונשמים ולא הרגישו כלום, מצד שני יש עדויות של מונשמים לשעבר על הסבל שחוו בזמן ההנשמה), כי יגידו שבכל מקרה הם היו מתים. אבל האם בכל זאת ניתן לקבל פיצוי אם לא ניתנה הסכמה מדעת?
