בהעדר הסכם ממון יחול חוק יחסי ממון בין בני הזוג המורה על פירוק שיתוף דירת המגורים בחלקים שווים והרישום במרשם המקרקעין מהווה הוכחות בעלות.
יש לכלל זה חריגים: באם ההון עצמי ניתן במתנה לצד שנתן יותר או בירושה שכן אז לא יחול חוק יחסי ממון ואיזון משאבים באופן שווה.
על פי החוק הרישום קובע את הבעלות ויוצר את הקניין
כל האמור במקורות הנ"ל נאמר ביחס למקומות שבהם הרישום משמש ראיה בלבד, אבל בארץ, בזמננו, החוק קובע שדווקא הרישום הוא קובע את הבעלות ואת הקניין, כמבואר בסעיף 7 לחוק המקרקעין, תשכ"ט – 1969:

"(א) עסקה במקרקעין טעונה רישום; העסקה נגמרת ברישום, ורואים את השעה שבה אישר הרשם את העסקה לרישום כשעת הרישום.

(ב) עסקה שלא נגמרה ברישום רואים אותה כהתחייבות לעשות עסקה."

לאור זאת, מכיוון שהרישום מבטא את פעולת הקניין ורישום הבעלות, אין ללכת בחלוקת הרכוש אלא אחר הרישום שהוא הוא הקניין ואין בלתו, ואין זה משנה כמה השקיע צד אחד. מאחר שהצדדים הסכימו שהרישום יהיה על שם שניהם בשווה, ממילא הסכימו שכך גם תהיה הבעלות.

החריג לכלל הוא מתנה שניתנה עם תנאי מתלה או הון שניתן בירושה.