בתיק תפור (ולא בתחכום רב …) התביעה וויתרה על עד תביעה לאחר שטען "בפגישת ריענון" כי כלל
לא היה נוכח באירוע נשוא כתב האישום, זאת בניגוד לעדותו במשטרה.
הדרך של העד להסביר את הסתירה הייתה שהוא כביכול העיד במשטרה על מה שהמתלונן בתיק סיפר לו, זאת למרות שכל אידיוט שקורא את העדות יכול לראות שזאת עדות של אדם שכביכול היה נוכח באירוע.
ההגנה זימנה את העד הזה כעד מטעמה, וכל זה טוב ויפה.
הבעיה היא שההגנה הסתפקה בגרסה שלפיה הוא העיד במשטרה על מה שסופר לו, ולא עשתה כל
ניסיון להוכיח את מה שקרה באמת, קרי, שהעדות במשטרה הייתה שקרית וביוזמת המתלונן בתיק,
שכנראה הבטיח לעד השקר שעדותו לא תעמוד למבחן של בית משפט, וכאשר עד השקר הבין שהוא
יצטרך להעיד עדות שקר בבית משפט – הוא קיבל "רגליים קרות" וחשש מההשלכות לגביו.
מה דעתך על התנהלות ההגנה וכיצד אתה היית נוהג ?
